מיינדפולנס (Mindfulness)

הסבר כללי על הגישה: מיינדפולנס היא איכות של נוכחות קשובה ובלתי שיפוטית לרגע הנוכחי - למחשבות, רגשות, תחושות גופניות והסביבה החיצונית. זוהי פרקטיקה של אימון המוח לפתח איכות זו של תשומת לב. גישות טיפוליות המבוססות על מיינדפולנס משלבות עקרונות של מדיטציה ותשומת לב מודעת כדי לעזור לאנשים להיות מודעים יותר לחוויה שלהם בהווה, ללא ניסיון לשנות אותה או לשפוט אותה.

היחס של הגישה לטיפול בחרדה והפחתת מתח: בטיפול בחרדה, מיינדפולנס מסייעת למטופל לפתח מודעות למחשבות ולתחושות החרדה כאירועים חולפים בנפש ולא כעובדות או כאיומים שיש להילחם בהם. על ידי תרגול מיינדפולנס, האדם לומד להתבונן בחרדה מרחוק, ללא היסחפות או תגובה אוטומטית. זה מאפשר מרחב תגובה גדול יותר ויכולת לבחור כיצד להגיב לחרדה במקום להיות מוצף על ידה. טכניקות מיינדפולנס, כמו מדיטציית נשימה ומדיטציית סריקת גוף, עוזרות להרגיע את מערכת העצבים ולהפחית תגובות פיזיולוגיות של מתח.

מספר עקרונות בסיסיים המאפיינים את הגישה:

• תשומת לב לרגע הנוכחי: הפניית הקשב באופן מכוון לרגע ההווה, ללא שיפוטיות.

• קבלה לא שיפוטית: התבוננות בחוויה הפנימית והחיצונית כפי שהיא, ללא ניסיון להעריך אותה כ"טובה" או "רעה".

• אי-היאחזות: שחרור הצורך להיאחז במחשבות, רגשות או חוויות חיוביות, או לדחות ולברוח מאלה השליליות.

• חמלה עצמית: גישה של טוב לב והבנה כלפי עצמך, במיוחד בזמנים של קושי.

• מודעות לגוף: שימת לב לתחושות הגופניות כפי שהן מתעוררות ברגע הנוכחי.

• התבוננות במחשבות כאירועים מנטליים: ראיית מחשבות כזרם של מילים ותמונות שעוברות במוח, ולא כעובדות או כהוראות.

טיפול דינאמי (Psychodynamic Therapy)

הסבר כללי על הגישה: הטיפול הדינאמי, שמקורו בתיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, מתמקד בחקר תהליכים נפשיים לא מודעים וכיצד הם משפיעים על רגשות, מחשבות והתנהגויות בהווה. הגישה טוענת  כי קונפליקטים לא פתורים מהעבר, במיוחד חוויות ילדות מוקדמות ויחסים משמעותיים, יכולים ליצור דפוסים לא מודעים המשפיעים על חיינו הבוגרים ועלולים להוביל לבעיות רגשיות. הטיפול הדינאמי הוא לרוב תהליך ארוך טווח, שמטרתו להשיג תובנה עמוקה לגבי מקורות הקשיים הנפשיים ולשנות דפוסי יחסים והתנהגות יסודיים.

היחס של הגישה לטיפול בחרדה והפחתת מתח: בטיפול בחרדה, הגישה הדינאמית תנסה להבין את השורשים הלא מודעים של החרדה. ייתכן שהחרדה נתפסת כסימפטום של קונפליקט פנימי לא מודע, כביטוי של רגשות מודחקים (כמו כעס או פחד), או כתוצאה מדפוסי יחסים מוקדמים שגרמו לתחושת חוסר ביטחון או חוסר אונים. הטיפול מתמקד בהבאת תכנים לא מודעים למודעות, בחקירת דפוסי יחסים (לעתים קרובות דרך הקשר הטיפולי עצמו - העברה והעברה נגדית), ובמתן אפשרות למטופל לעבד מחדש חוויות עבר ולפתח הבנה חדשה של עצמו ושל יחסיו. הפחתת המתח והחרדה מתרחשת כתוצאה מהגברת התובנה, שיפור היכולת לווסת רגשות ושינוי דפוסי יחסים לא מועילים.

מספר עקרונות בסיסיים המאפיינים את הגישה:

• הלא מודע: ההנחה שחלק גדול מחיי הנפש שלנו מתרחש מחוץ למודעות ויש לו השפעה משמעותית על התנהגותנו.

• חשיבות העבר: חוויות מוקדמות, במיוחד יחסי הורים-ילדים, נתפסות כבעלות השפעה מכרעת על התפתחות האישיות ועל היווצרות קשיים נפשיים.

• קונפליקט נפשי: ההנחה שקשיים נפשיים נובעים לעיתים קרובות מקונפליקטים פנימיים בין כוחות נפשיים שונים (למשל, דחפים מול מצפון).

• העברה (Transference): תהליך בו המטופל משליך על המטפל דפוסים של רגשות, מחשבות והתנהגויות שהיו לו כלפי דמויות משמעותיות בעברו.

• העברה נגדית (Countertransference): תגובות רגשיות של המטפל כלפי המטופל, שיכולות לספק מידע חשוב על עולמו הפנימי של המטופל.

• תובנה (Insight): השגת הבנה מעמיקה יותר של מקורות הקשיים הנפשיים והדפוסים הלא מודעים.

• התנגדות (Resistance): מנגנונים לא מודעים בהם המטופל משתמש כדי להימנע מחומרים רגשיים קשים או משינוי.